רִבִּי זְעִירָא סְלִיק גַּבֵּיהּ רִבִּי אַבָּהוּ לְקֵיסַרִין אַשְׁכְּחֵיהּ אָמַר אֲזַל לְמֵיכוּל יְהַב לֵיהּ עֲגוּלָה דְּקַצֵּי. אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת יוֹדֵעַ כֹּחוֹ שֶׁל כִּכָּרוֹ. מִן דְּאָֽכְלִין אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ חֲכַם רִבִּי לְרַב הוּנָא אֵנָשָׁא רַבָּא. וְהוּא הֲוָה אֲמַר הַפּוֹתֵחַ הוּא הַחוֹתֵם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הוּנָא. דְּתַנִּי סֵדֶר נְטִילַת יָדַיִם עַד חֲמִשָּׁא מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל. יוֹתֵר מִיכֵּן מִן הַקָּטוֹן. בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל. לְאַחַר הַמָּזוֹן מַתְחִילִין מִן הַמְּבָרֵךְ לֹא שֶׁיַּתְקִין עַצְמוֹ לִבְרָכָה. אִין תֵּימַר הַפּוֹתֵחַ הוּא חוֹתֵם כְּבָר מְתוּקָּן הוּא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק תִּיפְתַּר בְּאִילֵּין דַּהֲוּוּ עֲלִין קִטְעִין קִטְעִין וְלָא יָֽדְעִין מַה מְבָֽרְכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר. הך ברייתא באלו דהוו עלין קיטעין דהוו עיילי פיסקי פיסקי לסעודה ולא הסיבו כולם ביחד בתחלה והלכך לא ידעין מה מברכה מי הוא המברך להם שלא היו שם בשעת ברכת המוציא ועושין עכשיו סימן לידע מי הוא המברך:
לא שיתקין עצמו לברכה. לאו הא דמתחילין מן המברך אלא כדי שידע שהוא יברך ויתקין עצמו לכך ואין תימר כרב הונא דהבוצע הוא מברך כבר מתוקן הוא לברכה זה שהיה בוצע ולמה עושין עוד סימן אחר:
באמצע המזון. סיפא דהאי תוספתא ואמזיגת הכוס קאי דקתני התם סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך:
מתניתא. ברייתא פליגי על רב הונא דתני בתוספתא פ''ה סדר נטילת ידים ממים אחרונים עד חמשה שאוכלין ביחד מתחילין מן הגדול יותר מכאן מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול:
א''ל חכים רבי. אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול בתורה והיה אומר שהפותח והוא הבוצע הוא חותם ומברך ג''כ ברכת המזון:
מן דאכלון. לאחר שגמרו לאכול א''ל ר' אבהו לר''ז סב ובריך ברכת המזון:
אמר ליה. רבי זעירא. בעל הבית יודע כחו של ככרו כלומר אתה הוא הבעה''ב ועליך לבצוע מן ככר שלך ולברך:
אשכחיה. ר' אבהו ואמר לו שילך לאכול ולסעוד עמו ונתן לפניו ככר לחם לבצוע וא''ל סב ובריך המוציא:
רַב אָמַר נָטַל יָדָיו שַׁחֲרִית אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו בֵּין הָעַרְבָּיִם. רִבִּי אֲבִינָא מְפַקֵּד לְחַמָרַיָּה הֵן דְּאַתּוּ מַשְׁכְּחוּן 59a מִיסְתְּהוֹן מַיָא נַסְבִּין יְדֵיכוּן וּמַתְנֵי עַל כָּל יוֹמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפקיד לחמריה. היה מצוה להחמרים שלו הן דאתון משכחין במקום שאתם מוצאין מים לנטילה תטלו ידיכם אף בשחרית ותהיו מתנין על כל היום לסמוך על כך:
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשׁוּלְחָן שֶׁל שַׁיִשׁ וְשֶׁל פְּרָקִים שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה. מַה טַעַמוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי שֶׁלֹּא יִטָּמֵאוּ מַשְׁקִין שֶׁבְּמַפָּה מִן הַכֶּסֶת וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּוּ אֶת יָדָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה טעמון דב''ש. השתא מפרש טעמייהו דב''ש מפני מה אמרי דאין מניחה על הכסת גזרה שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו בתוך הסעודה כדפרישית במתני':
גמ' מתניתא בשלחן של שיש. בספרי הדפוס מסורסת העתקת הגמרא והעמדתי כאן לפי סדר המשניות שלא נשתנו כאן מסדר דהתם. מתניתא. לטעמא דב''ש מפרש דקאמרי מניחה על השלחן ולא חיישי שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן משום דהכא במאי עסקינן בשלחן של שיש ושל פרקים כלומר אפי' הוא של פרקים מכיון שהוא של שיש אינו מקבל טומאה כדתנן בריש פ' כ''ב דכלים דהוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה הלכך אין כאן חשש שיקבלו טומאה מן השלחן ומניח המפה על השלחן:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְקַנֵּחַ יָדָיו בְּמַפָּה וּמֵנִיחָהּ עַל הַשּׁוּלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עַל הַכֶּסֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ב''ש אומרים מקנח ידיו במפה. מנטילת מים ראשונים ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת טמא ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם משקין נעשין תחלה ויחזור ויטמא את הידים כשמקנח בה תמיד תוך הסעודה אבל בשלחן ליכא למיגזר הכי דקסברי ב''ש אסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה גזרה משום אוכלי תרומה וב''ה סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כ''א שמא יטמא לידיו ומוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה ולא יטמאו לאוכלין שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַסָּךְ שֶׁמֶן טָהוֹר נִטְמָא וְיָרַד וְטָבַל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף עַל פִּי מְנַטֵּף טָהוֹר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים טָמֵא. וְאִם הָיָה שֶׁמֶן טָמֵא מִתְּחִילָּתָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַשְׁקֶה טוֹפַח. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל טוֹפַח וּמַטְפִּיחַ. מוּחְלֶפֶת שִׁיטָּֽתְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל תַּמָּן אָֽמְרִין טָמֵא וְהָכָא אָֽמְרִין טָהוֹר. תַּמָּן בְּעֵינוֹ הוּא. וְהָכָא בָּלוּעַ בְּמַפָּה הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני תמן בעינו הוא. השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי:
טופח ומטפיח. צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב''ה מחמירין במשקה טופח וא''כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת:
וב''ה אומרים משקה טופח. אע''פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא:
ב''ש אומרים כדי סיכת אבר קטן. טהור טפי מהכא טמא:
ב''ש אומרים אע''פ. שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב''ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע''י השקה:
תמן תנינן. בפ''ד דעדיות:
וּכְבֵית שַׁמַּאי יֵשׁ יָדַיִם לחוּלִּין. תִּיפְתָּר אוֹ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹ כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר הַיָּדַיִם תְּחִילָּה לְחוּלִּין וּשְׁנִיּוֹת לִתְרוּמָה. אוֹ כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק דְּתַנִּינָן תַּמָּן חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טְהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ הֲרֵי אֵילוּ כְּחוּלִּין. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר הֲרֵי אֵילוּ כִתְרוּמָה לְטַמֵּא שְׁנַיִם וְלִפְסוֹל אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
או כר''א בר' צדוק. כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר''א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ''ב דטהרות דס''ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה:
ושניות לתרומה. כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין:
הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה. כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר''ע בריש פ''ג דידים דס''ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ''א ידו וקסבר ר''ע דכדין ראשון לטומאה להן:
תיפתר או כרשב''א וכו'. לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב''ש גריס לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ''ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש''מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י''ח דבר הוא ה''נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא''כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב''א או כר''א בר' צדוק דלקמיה:
וכב''ש יש ידים לחולין. בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ''ב דבכורים ובסוף פ''ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב''ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן:
וּמַה טַעַמוֹן דְּבֵית הִלֵּל לְעוֹלָם סָפֵק מַשְׁקִין לְיָדַיִם טָהוֹר. 59b דָּבָר אַחֵר אֵין יְָדַיִם לְחוּלִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דבר אחר. היינו טעמייהו דב''ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן:
לעולם ספק משקין לידים טהור. כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי''ל דספק ידים טהור כדתנן בפ''ד דטהרות ובפ''ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה''ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין:
ומה טעמון דב''ה. דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source